אנשי השמאל בדרך כלל הם אנשים אינטליגנטים, אינטלקטואלים, משכילים. דבר אחד חסר להם הוא אמונה ותורה. במידה שהם מלומדים, בה במידה כופרים הם בעיקר. מאפיין נוסף של אנשים הללו הוא זה, שנוטים מאוד להפגין רחמים כלפי שונאי ישראל ולהתאכזר על בעלי התורה והמצווה. בכדי להבין תופעה זו, צריך להעמיק קצת בהבנת ההבדל שבין ישראל לאומות העולם ובין חוכמה יוונית לבין חוכמה יהודית או תורת ישראל.
העולם הזה מתחלק לאמצע רחב ידיים ושתי קצוות מנוגדות. רוב אומות העולם ממוקמים באמצע ואילו שתי הקצוות מאוישות ביהודים מצד אחד ובאומה אחת הפוכה לגמרי מישראל המקורי דהיינו יהודה, יהודים ויהדות, מצד השני. אומה זו אינה קבועה כמו ישראל אלא מתחלפת במשך הדורות. יוון, אדום, רומי, עמלק וכדומה. בכל זאת שם עמלק כולל את כולן, כי הרי 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור', 'ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד':
פרשת תולדת: ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את יקוק: ויאמר יקוק לה שני גיים גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר וגו': רש"י: ושני לאמים - אין לאום אלא מלכות: ממעיך יפרדו - מן המעים הם נפרדים, זה לרשעו וזה לתומו: מלאם יאמץ - לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומר אמלאה החרבה, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכו': פסחים מב, ב: אמר רב נחמן: בתחלה, כשהיו מביאין נסכים מיהודה - לא היה יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, והיו קורין אותו חומץ סתם. ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, וקורין אותו חומץ האדומי. לקיים מה שנאמר אמלאה החרבה, אם מלאה זו - חריבה זו, ואם מלאה זו - חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא ולאם מלאם יאמץ. רש"י: בתחילה - כשבית המקדש קיים, היו מביאין נסכים מיהודה, ובזכות הנסכים היה טעם ביינם ולא היה מחמיץ כו'. אמלאה החרבה - רישא דקרא יען אמרה צור לירושלים האח וגו' אתמלא מן חורבנה של ירושלים, וצור מאדום היא. ולאם מלאם יאמץ - כשעשו גבור יעקב חלש - אין מלכות שניהם מתקיים יחד. מגילה ו, א: קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן - אל תאמן, ישבו שתיהן - אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי - תאמן. שנאמר אמלאה החרבה: אם מליאה זו - חרבה זו. אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: ולאם מלאם יאמץ. רש"י: אמלאה החרבה - רישא דקרא יען אמרה צור על ירושלים אמלאה החרבה: עכשיו אתמלא מחורבתה. איכה רבה (בובר) פרשה ב: מלכה ושריה בגוים אין תורה. אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הה"ד והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה. ע"כ.
לחלוקה מלחמתית זאת, ישנם שורשים קדומים מאוד, מאדם הראשון לעומת הנחש הקדמוני, לאורך כל הדורות, אברהם מול נמרוד, יצחק וישמעאל, עד יעקב שנקרא שמו ישראל ועשיו הוא אדום, אבי אביו של עמלק. חז"ל משייכים להדיא את הנחש לצד סמאל, שהוא סטרא אחרא, 'סמאל' לשון שמאל. כיוצא בו אמרו לגבי 'ויאבק איש עמו'. קין הבל שת בני אדם הראשון, וכן שם חם יפת בני נח, ייצגו את החלוקה המשולשת הנ"ל. שם ושת השווים במספר קטן מצד ימין, קין וחם מצד שמאל, הבל ויפת בתווך, בחינת 'הבל היופי', היות ולאמצע אין משמעות עצמאית אלא נגררת ונמשכת תמיד אחרי הצד החזק יותר באותה שעה ועל כל פנים, מקצת המרכזיים משתייכים לכאן ומקצתם לכאן, בלי הגדרה וזהות אישית ברורה.
מלחמה זו היא אידיאולוגית תרבותית. אין הפוליטיקה אלא כלי בידם, לממש את שיטותיהם. הימין הפוליטי אינו מסמל את הימין הערכי לגמרי, הואיל ואינו אלא ימין בתוך השמאל גופו, שהרי כל התשתית עליה הוא עומד, מצד השמאל היא ובכל זאת יש בו אלמנטים ימניים כנים. 'ימין' לשון 'אמונה'. הימין האמיתי הוא בעלי האמונה והתורה. 'ימינך ה' נאדרי בכוח - ימינך ה' תרעץ אויב'. 'ימין ה' רוממה - ימין ה' עושה חיל'. הם לבדם ניצבים בצורה חזיתית נגד השמאל:
סוטה ח משנה א: משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר כו' ואמר אליהם שמע ישראל וגו' על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם וכו' על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו' אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין אל תחפזו מקול קרנות אל תערצו מפני קול צווחות כי ה' א-להיכם ההולך עמכם הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו ואתם אי אתם כן כי ה' א-להיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו' זה מחנה הארון:
הימין הערכי מגיע לשדה הקרב עם מטען שלם של אמונה, תורה, חוכמה ותרבות. מצד השני ניצבים בעלי האוריינטציה השמאלית. אף הם באים עם דעות משלהם, חוכמה ותרבות והיינו נשוא מלחמתם. הנקודה העמוקה והפנימית עליה הם נאבקים היא על אודות האמונה. ברגע שאדם מאמין, הנה מקובל עליו הבדלים ודירוגים בין הגזעים והמינים. מייד מצביעים על ה. יימח שמו הגזעני הפאשיסטי. הם לא מבינים וליתר דיוק אינם רוצים להבין, שטעותו הזדונית של ה., לא הייתה בגישה הגזענית עצמה, רק שטעה והרשיע בכתובות, בלבל והפך עליונים למטה ותחתונים למעלה. הגזענות אינה דעה מקובלת בחברה, היא לא פוליטקלי קורקט, בעקבות השיטה השמאלנית השלטת, אך היהדות גאה בגזענותה:
אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת: ברוך הוא א-להינו שבראנו לכבודו. והבדילנו מן התועים. ונתן לנו תורת אמת. וחיי עולם נטע בתוכנו. עלינו לשבח לאדון הכל. לתת גדלה ליוצר בראשית. שלא עשנו כגויי הארצות. ולא שמנו כמשפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם: שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע: ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ. ומושב יקרו בשמים ממעל. ושכינת עזו בגבהי מרומים:
ספר הכוזרי לרבנו יהודה הלוי המשורר היהודי מספרד, שהוא אחד מספרי היסוד של מחשבת ישראל, מייסד בפירוש את יתרון מעלת ישראל בין אומות העולם וכן בעולם הקבלה, רש"י בפירוש שיר השירים ועוד.
הסקאלה ממשיכה בתוך ישראל גופו: הוריות ג משנה ז: האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה: משנה ח: כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:
רמב"ם: כבר ידעת שהמצוות כולן מחויבות לזכרים, ולנקיבות מקצתן, כמו שהתבאר בקידושין, והרי הוא מקודש ממנה, ולפיכך קודם להחיות וכו'. דע שהם אמרו: חכם קודם למלך, ומלך לכהן גדול, וכהן גדול לנביא. וזה בתנאים רבים. והוא, שענין הקדמת החכם למלך אינו אלא באמונה שהחכם מועיל לאומה ממלך, אבל במעשים אין שום דבר קודם לכבוד המלך, ואפילו היה עם ארץ, 'שום תשים עליך מלך', שתהא אימתו עליך. וכן כהן גדול קודם לנביא אם הוא שוה לו בחכמה, אבל כשיש יתרון חכמה החכם יותר קודם. וסדר קדימת האנשים בדרגות, אם הם שווים בחכמה ובמעשה, כפי שאתאר: משוח בשמן המשחה קודם למרובה בבגדים, ומרובה בגדים למשיח שעבר מחמת קריו, ומשיח שעבר מחמת קריו למשיח שעבר מחמת מומו, ושעבר מחמת מומו למשוח מלחמה, ומשוח מלחמה קודם לסגן, וסגן לאמרכל, ואמרכל לגזבר, וגזבר לראש המשמר, וראש המשמר קודם לראש בית אב, וראש בית אב קודם לכהן הדיוט, וכהן הדיוט ללוי, ולוי לישראל, וישראל קודם לחלל, לפי שבת חלל פסולה לכהונה ובת ישראל כשרה לכהונה, כמו שהתבאר בקידושין, וחלל קודם לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר, לפי שהממזר ודאי ואלו ספק, וממזר קודם לנתין, לפי שהממזר מזרע ישראל מטיפה כשרה, ונתין קודם לגר, לפי שהנתין גדלה עמנו בקדושה, וגר שמותר לבוא בקהל לאלתר קודם למצרי ואדומי, ומצרי ואדומי קודם לעמוני ומואבי, ועמוני ומואבי קודם לעבד משוחרר, לפי שעבד משוחרר היה בכלל ארור, רצוני לומר "ארור כנען". ואומרו בכהן גדול עם הארץ, כפי שביארנו בתחילת כיפורים, או אם היה מעט החכמה והממזר רב החכמה. אמר: "יקרה היא מפנינים", יקרה היא מכהן גדול ששימש לפני לפנים. ע"כ.
הנה גם רמב"ם הפילוסוף הדגול, מצטרף לדעת תורה על 'סדר קדימת האנשים בדרגות'. כאן נגענו בנקודה נוספת של מעמד האישה ביהדות. דברים רבים נאמרו ונכתבו בדור האחרון להוכיח כביכול, שדעת תורה בנושא זה תואמת דעת בעלי בתים דהיינו השיטה הרווחת על שוויון מוחלט בין כל העמים והמינים. מאידך גיסא ממשיכים לברך בכל בוקר 'שלא עשני אישה'. ברור שעל פי היהדות המקורית, האיש הוא מעל האישה. הכהן הוא בראש, לאחריו הלוי, ואחריו האיש הישראלי, אחריו האישה, ואחריה העבד, ולאחריו הגוי. מעולם לא התרעם איש בימינו על קדימת הכוהן והלוי לישראל. כך אין טעם ולא מקום לטעון נגד מעלת האיש על האישה, שכן כל הבריאה בנויה על מדרגות מדרגות.
גם נושא כמו ארץ ישראל, שייכת ביותר לשאלת האמונה. דבר זה מפורש ברש"י הראשון הנודע על התורה: בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו: הכופר במעשה בראשית, מצטרף באופן אוטמטי למקהלת אומות העולם, האומרת לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות גויים.
מה בין תורה לחכמה. התורה ממרכזת את האמונה והיראה. הכול מתחיל שם. הבריאה, המצוה והמשפט. החיים עצמם סובבים והולכים את ציר האמונה. החכמה הפוכה היא. היא ממרכזת את האדם חושיו ובינתו. כל שאינו נקלט בתחום הגוף והתפיסה המטריאליסטית או מתמטית אינו קיים. עמלק וגרורותיו תומכים בחכמה ואילו ישראל בתורה. מלחמה נצחית היא, עד לאחרית הימים: ראש השנה ג משנה ח: [ו] והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגומר וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלין. ע"כ. כלל זה נכון ותקף בכל הדורות. 'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', כעין שאמרו: בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה סה: הקול קול יעקב אמר ר' ברכיה בשעה שיעקב מרגיז בקולו ידי עשו שולטות ובשעה שמצפצף בקולו אין ידי עשו שולטות. אמר ר' אבא בר כהנה לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנומוס הגרדי, אבנומוס הגרדי נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו תאמר שאנו יכולים להזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כניסיות ובתי מדרשות שלהן, אם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אינכם יכולין להם, אם לאו אתם יכולין שכך הבטיחן אביהן הקול קול יעקב בזמן שיעקב מצווצי בבתי כניסיות אין ידים לעשו. ע"כ.
השמאל המתוחכם, מזדהה באופן טבעי עם אנשי הטבע, אנשי הגוף, החוש, הכוח, הברבריות והפראות. בהמיים גסים הללו, תואמים וממחישים לגמרי את תפיסתם העולמית ובטלים ליד חוכמת הגויים הנאורים כביכול, באופן שאינם מהווים איום כלשהוא על מקום מעמדם. מצד שני שונאים הם בתכלית את הימין הערכי, המשמש איום ממשי לכל מהלך דרכם. ערכי הימין האמיתי, מעניקים לו עליונות מוצדקת על בעלי הגוף. עצם עיקר קיום אנשי האמונה, החיים בעולם מורם ונשגב, מחייב אותם ליישב ולתרץ את עצמם, הנמצאים במציאות שפלה של חיי בשרים וחומריות טפלה. הגענו אפוא לנקודת התורפה של השמאל היא גישתם האפיקורסית, המגרשת את הא-לוהות, הנשמה והקדושה מארצות החיים, עד שנותרים מעורטלים מכל ערך נצחי ומשמעות פנימית, אשר על כן יאהבו וירחמו על כל צרוע וכל זב, רוצח, אנס וגנב ויקנאו, ישטמו וישנאו את הדוגל וחי באמונתו הצודקת.
